Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban.

  • Abraham ben David of Posquières
Date:
[1812]
Catalogue details

Licence: Public Domain Mark

Credit: Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban. Source: Wellcome Collection.

    55/94
    דיני הפיפה ו חפיפ הראש כלתנןנזיו חופףומפספס אבל לא סור' אלא מדאתרינן טנלה ועלתה.רנמ5א עליה ד נר סו5ץ ואיכא נתי ספרי דכתע נהו על נשרה אס באותו יו׳ שחפפה טבל, אינה צריבה לחוף ולטנול 4 ואס לאו אףעל פי שנתעסק, נ אותו המין כל היוס לאחר טבילה לא עלתה לה טגיל׳ עד שסאת, בריא לי שלא היה עלי בשעת טנילה * שמע תינהדאורחא הפי הוא לעיוני נפשה נשעת חפיפה • דאי לאו נשעת חפיפה לחה לי לתתליבדיקת גופה בחפיפה כלל הוה ליה לחית, אס באותו היוס שבדק׳וחפפה טבלה עלת׳ להטביל׳ ותו שמעינן תינא דעיוני על ידי רחיצה הוא דאי עיוני בעלמא בלא רחיצה למה צי דעבדא נשעת חפיפה אלא ש״ת כרחיצה • והשתא נהוג כולי נשי דנשעת חפיפה שטפן נפסייהו נחתין ובדק? נפשייהו ולאו משוס דצריכיןלחמין להדחת הגוףאלא דהכי מעלי להו טפי ואי לא בדקה כמי סמון לטבילה בשטיפת המיס לא מעכב (אצל)[אבל]חפיפת הראש מיהו צריכה שתהא סמוךלטביל,* גופא א, רבא טבלה ועלת׳ונמצא עליה דבר חוצץ אס באותו יוס שחפם, טבל, אינה צריב׳ לחוף ולטבל ואס לאו צריכה לחוף ולטבל • איכא דאתרי אס סתוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבל [א] תאי בינייהו סמוך לחפיפה טביל׳ איכא בינייהו. וקיי״ל כלישנא בתרא דבעי סמוך לחפיפה טבילה♦ ואס לא טילה סמוך לחפיפ'ונמצא עליה דיר חוצץ טבילתה טבילה מידי דהוה אתקוס דלא אפשר כדאתרינן לקמן • והיכאדטבלה בלא חפיפת מראש ובלא בדיקת הגוף לא סלקא לה טניל׳תדאמרי, נתנה תבשיל לבנה והפשילתו לאחריה צא עלתה לה טבילה וכל שכן האיר שרתעסקה בכתה כתמים שלא עלת׳להטביל׳ ואפילו עיינה נפשה בשעתטניל׳ חפיפת הראש מיהא לא סגי לה בעיוני דהא מתקנת עזרא הוא ואפי׳ שדא מסרקא ברישא בתר טבילה ולא משכחא מידי דסריך בחזייה דלתא בהדי דמסרקא ' רישא השתאתשתרי חזייה י. אי נמי ההוא ביניתא דהוה קטיר בשעת טבילה נתר גרדי מסרוקית, ולא ידיעא לה ומשוס הכי כד טבלה בלא בדיקת הגוףובלא חפיפה לא סלקא לה טבילה כלל ♦ והלכיתא א שה חופפת ביוס וטובלת בלילה• והלכת' אשה לא תסוף אלא בלילה קשיאהלכתא אהלכתאלא קשיא הא דאיפשר הא דלא אפשר • פירש רנ אחא דאי איתרמי לה טביל, ביני שמשי דלא אפש, למסרק בלילה חייפא ביתמא וטבלה ואפילו איתרתי ב׳ שמשי דשבת וי*ט דלא אפשר למיחףבהון וזמןטבילת, בליל שבת חייפא ברביעי בשבת וטבלה בי שמשה משוס דטבילה בזמנה מצוה• וכי גדלה לחזייה לא תקטרינהו לרישי יצוצית' וכו'. נדכתיב לעיל • משמע מדבריו-שהאשה צריכה לשמור את עצתה כנתיס מכל לבדאוצן כמו שצריכה לשמוי מקשירת שערה • ויש לומר שאינה צריכה לכך הואיל ויכולה לבדוק את עצמה בשעת טבילה אבל תקון השער דצא איפשר לה ביוס טוב צריכה לשמור עצמהבנתייס מיהו מדפריש טעתא משוסדטבילה בזמנה תצוה עדיף ♦ ש* מ דה שתא דליכא טבילה בזמנה לא תיבעי לה למטבל בלילי שבת ויו' טוב ללא איפשר למיהוי כתורלחפיפה טבילה ואי עבדא עבדא ובלבד שתבדוק עצמה בשעת טבילה לפי שאי אפשר לה שלא נתנה תבשיל לבנה ולא האכילתו ולא נתעסקה בכמה עניני' ואם לא שתרה את עצתה מכל אלה ולא בדקה עצתה בשעת טבילה לא עלתה לה טבילה ♦ ואני תמה איך אשה יכולה לטבול בלילי שבתות וימיס טובים ♦ ואיך תנצל מסחיטת שער ♦ ולכן אני אותר כי ראויה הטביל׳ לדחו׳ עד מוצאי יו״ט [שהרי] שנינו במסכת מקיאו' המטבל את המטה שרגליה שוקעות בטיט העגה טהורה מפני שהמיס הקדימין ♦ יש מי שאומר שכן הדין לאדס ותה שכתוב בספרי' שלנו האשה לא תטבול בנמל ומפרש בהו מפני הטיט . אינו מקפיד אלא על טיט שעל שפת הנהר ♦ ויש מי שאומר שאי? הדיןהזהבאדס אלא במטה גלבד אבל רגלי האד'כיון שנכיס לו הטיט בין אצבעותיו והוא תקו׳דחוק אןפשר שיהא חוצץ וכראי? דבריו מכל מקוס יכולין אנו ללמד מזו התשנה שאיןהאשה צריכ, לעקר רגליה חן הקרקע בשעת טביל׳ ולשוט באמצע המיס ♦ ואס תאתר הרי היא חוצצת בדריסת רגליה על הרצפה ואין המיס נכנסין תחת כפות רגליה ואין טבילה בכת אחת . הרי אמרו במשנה זו שהמיס תקדימי? לרגליה ♦ ועור מן הדע' אט יכולי׳ להכריע שהרי שנינו טופח ע*מ להטפיח סגור לטהר' ולטותא׳ ואי אפשר דלא יהי'