Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban.

  • Abraham ben David of Posquières
Date:
[1812]
Catalogue details

Licence: Public Domain Mark

Credit: Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban. Source: Wellcome Collection.

    60/94
    1 ן טז שער הספירה ^זני׳ושלישת מכאןואילך לא תשמש וכו' • וקאני סיפ' יואס ישלה וסת תולה נוסתה: [ו] ש״ת דריש' באשה ■שאיןלהוםתזעסקינן ואפ״ה:קתני נשאת וראתה דס ימרה ז תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנית ושלישית * •משמע דק־נייתא לאו ממנינא היא אלתא מעיקרא לא ובדקת ולא סיישא ואףעל פי שאיןלה וסת וש״מ דאש' ;שאין לה וסת נמי אי לאו דאיתיליד בה ריעותא זדראתה דססמורלתשמישלא הוה חיישי * והכי משת' ומדברי הרג שכתב כמסכת נדה בריית ! לרואה דס ומחמת תשמיש אצל דברי רבי חנינא בן אכטיגנוס לות' :שהן עכין אחל שאין סוששין לאשה שאין לה וסת לכל ודבר אלא אס כן נולד בה רי־עותא זה סמיך לתשמיש ווכל זה שפירש הרב ע* פ הצורך הנוהג הוא ולא ע*פ והסוגיא • כי הסיגיא באשת שלא ראת׳תלזמת תשמיש ־מיירי י ובאשה העסוק, בטהרו' ושני עדים אחד לפני והתשמיש וא, לאשר התשמיש קאמר והן עוותיה אס יתראה יתקיניה אס לא תדאה ♦ ולאפוקי תדר' מאיר יאתא דקא אסר לה לגמרי בין ראתה בין לא ראתה יולפי הסוגיא אינו רוצה לומר ־ת ־־■ מתיקנ׳בג׳סעתי' וותהא כשאר כל הנשי' • אלא לעולס היא צריכ׳בדיק' :לפני תשמי׳ולאחר תשמיש כל זמןשתה' עסיק׳בטהרו' 'אלא תקנו׳ ההס לשעה * שאס לא תמצא דס יכולה :לשמש והן עוותיה לשעה והרב ר׳יצחק לא תפס מדברי יר׳ חנינא בן אנטיגנים אלא הצורך הנוהג ולא פירש יאותסאלאלפי צורך השעה* ודברי הרב נכוחים •וצדיקסילכן בס ׳ והלכת למעשה כסוגי׳דשתעת, דכל :לבעל׳ לא בעי בייקה ואפילו אשה שאיזלה וסת ת;יא ((דרך) שמרין ופועלין הבאיןמבית המשתה או מבית :האיל נזיהס להן בחזקת טהרה ובאין ושותין עתהס יבין עידו׳ בין ישנו׳ בדי׳ א שהניחו, בחזקת טהרה אהל ■הניחו׳בחזק׳טומא׳לעול היא בחזק' טומא׳עד שתאת' לו טהורה אני ותנןנתי כל הנשי׳בחזק, טהר׳לבעליה' יוהבאין מן הדרך נשיהם להןבחזק׳טהרה ואמרי׳עלה נבגמד' אתר ר'שמעון בן לקיש משוס ר׳ יהידא נשיאה יוהוא שיא ומצאה בתירימי עונתה ואיתמר נמי אמר רדב הונא לא שנו אלא שלא תניע עשוסזה אגל הגיע :עת וסתה מותרת קסיר וסתו ׳ דאורייתא. ורכה בר יבר חנא אתר אפי׳ הגיע עת וסתה מותר, קסנר וסחו דרבנן,. ואעיג דקיי״ל הלכתא וסתו׳ דוימ' בהא ליתהלכתא,כרבה בר ברחנא (ז)אלאע3דינ' כר׳ יוחנן דאמרר׳יוחנןאשה שישלה וסת בעלה תחשכ ימי וסת׳ ובא עליה פי׳אס יש זתןכדי שתוכל להשלי' את וסתה וימי ספירת׳ וטבילת' מותר לגואעליה ואפי' ישנה תאי טעת׳ האי ספק ראתה!ספ׳לא ראת' ואת״ל ראת' אימר טבלה אבל אס לא היה שס כשיעו' הזה אסורה לו דהא קיי׳ל דאע״ג דוסתי׳ דרמןאם לא נלקה ולא ראת׳ אסור׳ לשמש עד שתנדוק כאשר כתבנו בשער הוסתו׳• ורבה גר בר חנא דאאר מותר׳ איכא לתימר דלא פליג בנדיקה זו אלא בישנ' דלא תבעינןלה הואיל וסתו׳ דרבנן וליתהלכתא, אלא כר' יוחנן דהוא רביה ובין עירה בין ישנה לא מיכעיא גיוס וסח' עצמו דאסורה אלא תיוס וסתה ואילך נמי אפור עד שיהא שה כדי ספיר' וטבילה כדאתרן והיכא דיש לה וסת לקפיצו׳וימי׳ אפי'הגיע יו׳וסת, מותר' ואפי' גיוס הוסת עצמו מ״ט כיון דנתעש׳ תלי' מלת׳ איתר לא קפוץולא ח!אי וביןערה ובין ישנ' מותר׳ואשה שתבע, להנש׳ ונתפייס׳אע״ע שבדק' עצמה אח כ ונמצא' טהור׳ צריכ׳ שהשב שבעה נקיי'אחר יוס הסניע׳וצריכ׳בדיק׳ תוךשבע׳וטביל׳ בליל שתנ׳כשאר נדו״ הנוהגת עכשיו . ת'׳ ט משוס דמחתדא ליום הנשואיןושמא ראתה טיפת דס כחרדל ואמר נמצא יוס תביע'חמור מיום הוסת דיוס הוסת אס לא בדקה ולא ראת' ולבסוף בדק ומצאה טהור טהור' ואילו יוס התביע׳אף על פי שבדק' אחר תביע׳והצא׳טה־ור טמא׳ • אך מצאתי בו הקל בענין אחר יותר משאר ראיות שהן צריכו, הפסק טהרה וחוץ מיוס שבדק״ ופסק׳בוצריכ' שנע'נקיים ♦ ותביע' זו מצאנו אע״פ שלא הפריש' בטהר' נגדיר* סופרו, שבעה חוץ מיוס תביע, וטובלו ממעש,' דרבינא דאיעסק לי, לנרי' ני רב חנינא ואמר לסו ליום פלוני נכתוב כתובה פי, נהי, פנויס לכתיב הכתובהמכתו, אותה איעכב שבעה יומי יחי האי יומא פי, בתר יוס תניעה • כלומר ׳׳:ע״פ שכסב וזכתובה נתעכב עד שהשלים השבוע וא״ר ליה מאי טעמא עבד תר הכי שלא מסהביוסכתינת •'••רתידה ואחר ליה לאו סגר לה מרדהא דר3א תיעוד להג־א ':תפייסה