Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban.

  • Abraham ben David of Posquières
Date:
[1812]
Catalogue details

Licence: Public Domain Mark

Credit: Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban. Source: Wellcome Collection.

    75/94
    *0' מחד מבא לחד נשג׳דמינו נתור אחד עשר יום דניןנדה לגד׳ההי׳לא קשי׳מייי דגתם לא לאשמועי' דמג;' ,־;!דמי ממי נדה' ־אאסי אלא לאשתיעמן וס, /.א׳• ד נקט חד 'בשבא לפ״סג* צי. לא' הוא ♦ אי נר.י דה לנס איכא למימר גמד ג שנא דקאי לה׳:• מ: קאמר כגווידאתלזילה .גשי נשב, והדר .סזאי נפל ששנא אחרה' לעשרין ותלתין♦ וכיוןדסזנן שמעהא כהליא דאין חאשה קיגעו, וס׳ נימי זיכתה ומסני׳נמי דקתני ובל־אסד עשר בחזק׳טהיר׳ ושמואל נ מי על תתני' אמר' ל שמע ת׳״* • וחדנןסוגי׳דאמיראי בתראי כותי' לא שבקינן האי מיתר' לאיתמר בהדי' ונקטינן מ5תא דלא אתי,' אלא מכ׳ללא ולא א'תתרא נהדיא הלכך כיון רקיימא לז דאין אשה קובעו׳ וסת בתוך אחד עשר היכא דרגילא למחזי מחמשה עשר לחמשה עשר לראיתהדכל חדא וחד'קיימא לחברתה בתוך ימי,זינה [יד] מאין את האמצעיו׳ כאילו אינן והשאר קובעת לה וסת מעשריןותשעה לעשריןוהשעה דקייתי אהדדי ביתי נדה ואי חזאי כהו ארבע ראיות מעשרי' ותשעה לעשריסותשע׳קבעם לס וסת להפלגת עשרין ותשעה ובעיא עקירה תלתא זימני ובדיקה ♦ אבל אמצעיו' דקי ימי ביתי זיבה לא בעי׳ בדיקה ■♦ ופקרא להו בסדא זימנ' • מיהו דוקא להנהו לאיו' דקייתי בתוך שמנק עשר יוס לראיה הראשונה אבל היכא דרגיל' למיחזו סמשה ימי'בכל'וסת ותרי יומאי קמאי מינייהו קיימי בימי זיב' לראיה הראשונה ותל' נתראי קיימי ביתי נדה • הנך תלתא יומי בתראי דסזו לקביעת וסת קבעה בהו בתלתא זימני • ואפילו היכא דשפעה״בהו בהנך חמשה יומי כולהו אע״ג דאתרי׳ שופעת אינה אלא כראיה אחת דמתוך אחד עשר היא אפילו סכי קבעה לה וס'דסיישינן שתא הפסיקה הליל' מתוך השינה ולא ידעה י ואי הוו תלתא זימני בתוךאסד עשר יום ותרי תינייהו בתסל׳ שמנה עשר יום אע״ג דלא מתחל' תסלת גדה עד לספרה שבעה נקיים♦ [גיו] מסשברא לי דלמקב נהו וס׳ ביתי נדה משנינן להו וקבעה דכי את' שמואל ימי זינה לא קכעה בהו וסתה אמתני׳ קאי דקתני כל א' עשר נחזק' טהור׳ ועלה אתר *מואל לומר שאינה , הגסתות ־ז קובע׳ לה וס' כתוו!אחד עשר ודוקא קאמר אחי עשר אגל ימיס רראוים לספיר׳ארוד עשר לאיקאמר יקי' להו לרבנן דגשכע' ימימה היא מתמרק, וזד־מי׳ולא הדרי אלא עד שמונה עשריוס• וני חטיא לשמנה עשר בין שהם ראוים לנדה בין שהם מספיד זיבה ראויס הס לקני׳ע' וסת : הנה זההטעס עוד סיוע לתה שאמרנו למעלה דרבי יוחג; וריש לקיש לא כלי: אדפמואצ דאפשר לאוקי להלתייהו בימי זינת׳מתש כעניןהזה שפירשנו ושמואל נמי מודה בהא דכה ג אפי׳ ביתי זיבתה קובעו׳ לס ום' ♦ ובעי תלתא זיתני לתעקרינהו ובבדיקה : הגה פרשנו כי ימי הנד׳וימי הזיב׳אינס ראויי* לקניעו׳וס׳ועל הדרכים שדרשנו ׳ ועוד יש עתיס אסריס שאונס ראיייס לקכיע׳ וס׳ כגון ימי עבורה משהוכך העובר וכן ימי מ ני קתה וכן מקום החרדה בכולן אם באתה אשה לקבוע בהן וכת סלש בתחלה אינה נקבע מפני שדמיה וררולקין. וממין לאחד עשר יוס שבין נדה לנדה שאינה קובע בהן וס' אבל היא חושש' לראייתה מידי דהוי אוס׳ שאינו קבוע עד שתעקר תמנו פעס אחת ואפילו בלא בדיקה ולא ראתה טהורה חיוס זה ואילך כאשר פרשנו למעלה בראשי הוסתו׳ :״ הנה כתבנו הזמנים שהוסת נקבע בה; ואת שאינו נקבע בהן לכל מסלקות' ותוצאותיה' * נשאר לנו לפרש איךהיסת נקבע נדי לדעת את חושי לקבוע ולשאינו קבוע ואסבססרנו מחושי הוסתות שלא פרשני 'אותו במקומו ♦. נשוב עתה לפרס יי לפי שגס הענין ראוי לפרש בו חושי הוסתית עם פי׳קמעת׳יונאמר תסל׳כי זי המסור׳ בידינו מדברי רבותינו שאיןקרוי וסת אלא לאותו שיש לו גד שוהושהשות׳בו ראיותי' שלשה פעמים♦ לקיימא לן כסתסמתניתין וסת׳לן תנא בוסתות ושור המועד כרשב״ג וכל צד שיש בו סיא קובעתו לוסת ג, פעמים והוא שלא יהאביניה' הפסק ואס יהי' ניניהם הפכק צריך סיהי' שוה לשלשתן שלא יהא האחד קרוב והאח' רסו' מן תוךהפוטין יתגאו לךק!הוהחגדדיןוהמשוין