Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban.

  • Abraham ben David of Posquières
Date:
[1812]
Catalogue details

Licence: Public Domain Mark

Credit: Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban. Source: Wellcome Collection.

    76/94
    והסתרת ח ע ער .■ קאי לה נימי כיתה קבעה לה ומת בריש ירחא הואיל והשנים הראשונים הוחזקו ממעין סתום וראיית עשרים וחמשה אתרינן עלה כגמרא דמים יס׳יירי א י תיספו כה ואמרינן פלה תרין פרושי איכא מאן דמפר' דראייש ר'ש י״חא הוא עיקר וסת והקדמת עשרין וחמשא הוספו' אותו הוסת הוי ומדקרי ליה תוספ׳ה-יסת לא סיישא לה היא ראיה כלל• וזהו הדעת הראשוןמןהשלשה פנים שזכרנו למפלה כחשש הוסתו ולזה הדעת כ״ש ראיות שנתון ימי הנדה שאיןחוששי להן כלל וישמפרשי׳ דהא דאתיינן נראיו׳ עשרין וחתשא דמים יהירי הוא דאיתוספו כה לאו למימרא דהוי׳י היאגופיל׳לראי׳ריש ירח׳אנא לא פרקי לראיי' ריש ירח' לא הוי׳ טפיל לראיי עשריןוחמש' דמי יתיריהיא דאיתיספוכה ודלמא וסתה אחריב׳ קא קבעה ♦וכין הלין תריןפרושיאיכא דראיית עשרין וחמשא ללישנא קמא לא חי ישא כלל •יללישנ׳כתר׳סייש' ומסתבר'לחומר' - אכל. ראיו שבתוך ימי׳ הנדה שורת הדיי' טפילה נ ינסר יתחיל'' הוסת י ואפילו הפסיקה כיני־ןתיהו הא אכרענא לפיל דניו; דאיכא שופעת ומל־לפת שהן כראיה אחת ושפה אחת ♦ ואשה נייזשהוחזק׳בארבעה יתישאו ח-מש׳רציפיס לראייתה אינה כודקת עצתה ואיכה יודעת אסמפסקת כיניהס אס לאו סילכך חושש׳לכול' ופיקד הוסת נמי הוי כדכתיכנא לפיל והשתידאמרינןדראיית עשריץחמשא חיישא לה אי חזיי׳הכי תלתא זמני קלעה לה נתי[יכ]• וסת מעשריז וחתשא ולריש ירחא והא דאתרינן דאין קונעתיסת כתוך ימי נדתה לאמכפי'? היכא דכולהו ג׳ זימני חויא להר כתוך ימי ניסה ׳־לא קכע : אלא אפי׳חזיאסרי זמני קמאי ריש ירחאוחתשא כירחא וריש ירחא וחמשא ־ירחא וכזיתנא תליתאהקא חזיא בחמשה כירחא וכריש ירחא לא חזאי דסד׳א כיון דאיעקר לריש ירחא רקאי חמשא דירחא בדוכתא איגלי מילת׳דחמשא כירק׳ עיקר וסתא וריש ירחא קמא* תיספ' דמיסאפילו הכי לא קבעה אשתכח דכי האי גיסא לא קיעה לה וסת כלל כריש ירחא הא לא קנע לה'ושמשא כירחא אכתי לית לה אלא חדא זיתנא וכי משלמא עליה תרי זמני אקנע לה לחמשא נירסא • וכשם שאיןהאשה קובעת וסתכתוךימי נדתה כךאינה קובעת וסת נתוךימי זיכתה 1תנן בסוףפוק בנות הותייס כל אחד עשרה בחזקת טהורה* ואמר רב חונא נר־חייא אמר שמואל לות׳שאיןהאש׳קיכעת לה וסת כתוך ימי זיכתה מאי טעתא דאסתלקו דמיה ניתינית׳ ומדאיכעי׳ליהלרב פפא עלה דהאמילת' מקבע לא קיעא מיחש סיישא מהו דתיחוש לה וש-קלינן וט יכן עלה אלמא הכי הלכת׳ * ועוד דגרסי׳ בפרק האשה שהיא פושה צרכיה ♦ אמר רב פפא לא אמרו אלא למקגע דבעינן סלתא זיתני אכל למיחש אפילו כחדא זימנא חיישא לה ואקשינןעלה תאי קת״ל תנינא שנתה לייס עשרי זה וזה אסורי׳מהו דתימא ה״מ היכל? לק אי כתוך ימי ?דתה אבל היכ' דקאי ביתי זיכתה אימא לא תיחוש לי׳ קמ״ל תדאתר רג פפא הכי ש״מ דבימי נדה דהיינו כתחלת שמונה עשר יוס של נדה קבעה לה וסת אכל ביתי זיכה לא קרעה לה וסת ומאי נינהו אחד עשי יוס שביןנדה לנדה ולהני איצטריך לי' לאשמועינן דאע״ג דלאחזיא ההיא ראי, לתקכע לה וסת מיחש מיהא חיישא לה ♦ ואיכא מ״ד דלית הלכתא כשמואל דר׳ יוחנןוריש לקי׳פליגי עלה דתרווייהו מודו דכיתי זיבה קלעה לה וסת דלא פליני אלא ביתי כדתה אכל נימי זיב' לרךוייהו קנע׳ ולאו תילת״הי׳דהא אוקימנ׳למילתייהו כגוןדאסחז' לתריזימני קמאי ממעין סתום •כגון דחזאי ריש ירסאורישירחאיעשריזוחמש׳וריש ירחא דכיוןדתרי זיווגי קמאי ייימי כדתה חזיתינהו אע״ג לשלישית הואי נתוךימי נדחה יומש בתר רובא קמא ש־יגן לה וכי היכי דלגבי נדת׳קגע׳ לה וסת נכה״ג כ״ש כתוך ימי זיבת׳ דקכעא לה (יג) וכי האי גוונא שמואל נהי תודה דאע*ג דאחד עשר לא חזו למקיע' בהו ומת אי חזאי מעיקר, שסי ראיי׳ מריש י רסא לריש ירחא ובשלישית חזאי יע־זרין כירחא וכריש ירחא דקיימא ראי׳ שלישית כימי זינה קלעה לה וסת הואיל ותרי קמייתא חזאי ממעין סחוס . ונ״פ שמואל כימי זיכה בהדי ר׳ יוחנן ור״ל ואי ר,שיא לך הא דגרמינן נפ״ק דנדה לעניזקפיצ דאמרי׳דהיכי דקפצה כחי כשבא וחזאי וקפצה כחד כשבא וחזאי ובחד כשבא אמרינא חזאי בלא קעיצה.דקכפה לה וס׳ לימים אלתא קכע' יסת