Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban.

  • Abraham ben David of Posquières
Date:
[1812]
Catalogue details

Licence: Public Domain Mark

Credit: Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban. Source: Wellcome Collection.

    77/94
    הוסתווז שער * ..**־ ־ / לקיים באלו היא רואה בתיך ימי זיבה להתס מפיקא דאורייתא הוא וחששא דאווייתח אכל היכא דאינה רואה משש וסתות הא דאתרי׳דרבנןהיא ואפי׳ בקבוע וכ״ס כשאינו קנועהילכך ספיקא בדוכנן לק, לא : [י] וניוד דרוב דתיס שבאש׳ סתאין ואשכחן דסמיך רבנןעליה דהאי וובא ואפי'.קילח דתני' קשתה שנים ולשנישי הפילה ואינה יויעת מה הפילה הוי וו ספק לידה סטק זיבה ת יאה קרנן ואינו נאכל ר' יהושע אי< מביאה קרבן ונאכל י ואמרי׳ -:גתו' דהמפלת בדאפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמפלגי דר' יהושע מכר א״א לפתיחת הקבר בלא דט והא הבא דנא קא חזינן לדמא ולא ידעיגן אי לס טמא אי דס טהור הוא ראמאי נאכל ליחוש דילמא דס טהור הוא אלמא כיון דיוב דמים שכ יקוד טמאים הס הידאי תשוינן להר הילכך מביאהקרכן ונאכל תמה נפ-ך או יולדת היא׳ או זבה גדולה והכא וראי קולא היא דקא שרינן ליה׳ תרי איסורי כבלה וחוליןלעזר׳ וכ״שהכא לגבי וסתות דחומר' הואדמנעילן למיסתך ארוב' לאו-(טועו' כינהו) [דםטהור] וכןכסשש הטוטו׳ כמי רוב׳ טועו' נינהו וחששא דדככןבמקו׳ דאיב׳ רובא להישיר' לינא למיחש ליה כלל * מיהו לגבי האי דוכתא בלחוד איכא טעמא אחרינא דמיבכי ליה למיחשלכל ימי העונה כדברייהמחמי' ולאו מטעמי' אלא כיוןדאיכא שיפעת ואיבא כמי תדלפת שהיא כשופעת שאינן אלא ראייה אחת ואפי' מדלפת כל ז' כדאית בפ״ק' קתא דנדה הילכך הוו להן [יא] כל ימי העונה כיוס א' ושעה אחת וא&כלזן.דאפילו ר יוסי דהיקל בחשש עונת הוסתרה בשעת הו0ת תיהת תודה דלי ישא ומשוס הכי׳ איבעי לי' לתיחש תלת' זמני לכל ימי עונה עד דעקר' להו אכל למיחש לדם ט;א ודם טהור ולמיחש לספק טועות לסד י חששו וסתות להא ודאי לא סייסינ? לא נחקיס וסת קבוע ולא במקו' ומת שאינו קכיע עוד יש גיעס להחזיק הדרך הזה ולחוש בליתי העונה עד שתעקר מהם ג׳ פעמי׳ מפלי שהוא רוב המצוי בנשים לשנות וסת• יום ויומיס וג׳ ימיס פעמי׳ תרחיקי ת ופעמים מקריבות וחוזרת למקומם וכיון שהדבר מצוי כן אין ראוי לסמוך ולהחזיק כל יתי הוסת בטפילה לתיזלת הוסת ולטהר שאר יתי הוסת בעקירת פעס א' כי שתא הימים שהם עתה בתוך סוסת היו ככר \ \\ תמלח הוסת ואעפ״י שהם עתה אמצע' וסח לא אבדה מעלתם הראשונה י לפיכך אין לנו אל£ כלשוןהאחוון שתהא צריכה עקירה ג' פעיייס לכל יהי היסח * וזה הדרך הוא נכון ־י הישר ב עי.י ומכיר הספקות העליבו רבו ראוי ללכתכענין שנא׳ סלי סלו פנו לרך הריתו מכשול תדרך עמי: הנה השלמנו חושי הוסתית ליפת הקבוע ולשאינו קניע לוסת שהיא מיופה ושאינה תגופר כיון מפהקת ומעטשת וגוסס הימים והשעות ♦ אך נפרש עוד נהם בקביעת ה ו כתות בחש־ קביעת וכת ימים ובחשש ק;יעת וסח בהפלגו' * ועוד יש וסתות חסרי, שהם נקבעים יחתת אונס ואין החשש שלהם יומה לאלה וכשנגיע לשם נ אר הכל באר היטב 3ע*ה • עתה נפרש הזמן הראוי לקמיע' הוהתות ואת שאינו ראוי שאלו קבעה אותו בזמן הראוי לקבעו דינו כוסת קבוע • ואס קבעה אוחו בזמן שאינו ראוי אפי' ראתה בו כתה פעמים דינו כוסת שאינו קבוע • וכבו בררנו כי יוסח הקבוע נין שהוא מיופה בין שהוא חוץ הגיפה צריך לעקרו שלשה פעמים וצריכה בדיקה כשעת הוסת בדיאטה ר ו * ואס לא בדקה ולא ראתה אסורה לחמש אפי׳ עד כמש שתנדק• ועוד בררנו ני וסת הימי' אסור' לשמש כל אותה עונה או יוס או צילה אבל ומתות הגון־מותר' לפני הוסת ואפי' באותה עונה • ואס בדקה בשעת הוסת ומצאה טהור מותרת לאחר הוסת היד והוא שהיתם להודה לראות נתוךהוס' כאשר פרשנו. ואחר שכררנו כל זה צריכיןארו לפרש רדקשהוא ראוי לקביעה• ונאתר כי שבעת ימי נדה אינסראוייסלקביעס ומת שיס ראתה בריש ירסאוהפסיקה ראיית' יראוה בחחשא 3ירר,א ועשתה כן אפילו כמה פעמי׳ לא קבעה וסח לסתשא בירחא יי אס לריש ירחא בלבד ולריש ירחא חיששת עד שתעקר אומו שלשה פעתי׳וצריכא בדיקה לטהרו כמו שבארנו אכל לחמשא בירחא אינה חיששת אלא פעס אחת ־ ואס עקר' אותי פעס א' החמישי הותר ראש חדש לא הותר עד שעקרודשלשה פעמים • אבל ישעניןאסרשהאשה קיבעה וסת גתוךימי נדחה כגון שראתה שני פעמיסבריש ירחא בלחוד• ובשלישי ראתה עשריסוסמשה וריש ירחא אף על גב דריש ירחא בתרא קאי ׳/