Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban.

  • Abraham ben David of Posquières
Date:
[1812]
Catalogue details

Licence: Public Domain Mark

Credit: Baʻal ha-nefesh ʻal hilkhot nidah u-miḳṿaʼot, ṿa-haśagot ha-Razah ṿe-hilkhot nidah leha-Ramban. Source: Wellcome Collection.

    83/94
    הפריעה ■שעד ימשליא נולד. [ד] דאמר מר מעשה״ותלו את השליא בולד אסר עשרים ימים׳ובי תלינן מני מילי נבןקיימא אבל כנפל לא תלינן ובבן קיימא נתי לא תלינן שלי׳ אלא בזמן שהיא באה אחד הולד אנל אם י5א0 שליא 'קוד׳ולד ודאי ולד אחר[הואיוכל הנךדאמרי׳בגמ׳נבר' נעיז אחת ונייר אחת באמצע אמו טמאה • ושטו אטוס אתו טהורה וגוףאטוס ופניו טוחות״וגולגלסו אטומה וכמיןאפיקות׳דדיקולא ושיש לו שני גניןושני שדדאו' בכולן אתו טמאה לידה י״ד יוסלפי שאיזיאכו נקיאין בצורו׳היללו ונעיא נמי ז׳נקיי׳לפי שאי אפש׳לפתיחת הקבר בלא דס . כתנ הר3 ר׳ יצחק נהללות שלו שאין לנו דס טוהר בזמןהזה ופירש הטע' כיוןדאיכא יולדת בזוב שאיןדת' טהור עד שחשב ז׳נקייסואע״פ שנכנס' בתה בימי טוה טמאה עד שתשב עליו ז' נקיים אלו מרי הרב • אבל במל הלכות ורב אחא משבחא כתבו דאיכ׳ לס נמהר כדינ׳ דגת' • אבל נראין דברי הרב ולאו •מטעמי' אלא כיון דכולהו נשי האידנא טועו' משרינן להר ולא ידעי מןימ<,דה לימי זיבה הכי איכא לתיסש ליולד' דילת' לא ידעא בין ימי טוהר לבתר ימי טוה׳ואתי למיגע באיסורא דאוויית׳ואל תתמה שהרי בימי חכמים הראשונים שהיו בקיאיז בכל דבר יגזרו עלדסבתולי׳ואפי׳תינוקתשלא הגיע זתנ׳לראו' ונשאת בועל בעיל׳מצו' ופור׳ובל זה נדי שלא ישתבשו :בשאר יהי' וכ״ש בדורות הללו שיש לנו לפרוש מכל כדמי' שלא ינא ילידי איסור הלכך כל מראה אדמימו' ־שבדם טמא וצריכה זיין נקיים נין יולדת בין כשאינה יוולדח חוץ ממראה ירוק ומראה לבן * ודס השחור טמא תידר׳חנינא דאמר האי שחור אדום הוא אלא ־שלקה . הילכך כל מראה שחור נמי טמא לפי שאין אנו בקיאין עכשיו בין שחור לדי הה ממנו ׳• 'הנה השלמנו דין הנדה והיולד' ופרישתן לכל ימי השנה אך־יש נדה אחרת גדולה מזו והיא בכלה שלא [ה] נבעלה ופירסה נדה שהוא אסו׳להתיח׳עמה ׳הלילה אלא הוא ישןבין מאנשיי ואשתו ישנה ביןהנשי׳ בדאיתא בכתובת 3פ׳ ראשון ומהלשון הזה נלמד דל א <סגי לי' בחדא מיניהו אלא שצריך להיות בכי׳אנשי' יוגשל׳ והוא ׳ישן בצד אחד-ביןהאגשי' והיא יישנה לצל השני עם •ישי/ נמצא הייחוד 'הזמ׳הוא חמור יותר מיחוד של אשת איש שריא מתיסיתעס שני אנשים כשרי׳וזו אינה מתיחי־ת עס בעלה עי שיהו שב אנשי' רגשי' והטעם מפני שהיא אשהי והיצר מקטרג עלי' * וי^א לעציייל'׳־• א שה אחרת למו כיני האי גונא בעינן טפי ויי אמרי״נןדא־׳׳ אחוז דתייחד' עט שני אנשים בשרי׳ הני הילי ביו׳אבל:וינה לא יש; עמה בבית א' עד שיהיו שס שלשה בשיי' מסיי שהיא לומה לדרך זו דאמריקלא שני אלא בעיר אבל בירך עד שיהיו שלשה שתא יצטרךאסד לנקביו ונמצא אחד מהיסד עסהערו' והכא נתי חיישינןדילמא אדנייס סי־ מיגייהי׳איחער- סד ועניי איל׳ירא • ורבי הירא כותי ה מיהו ידידת נשים לא בעינן כללממכ־׳׳ ׳־ר' יהושע 'שהנך הוא ותלמידיו לפדות ריבה אמת ובלילה השכינה תחלן מרגלותיו עתי׳שצריךלפרוש מאשתו גגוןסמוךל'0ת' דאחר רבנן דמסיי' איניש למפיש תינה כל איחה עוג' דרגילהלהיחזה נגוה כדמפרשינן בשער תקוזהופתות 3עה • ואסתמה אקר' והזרת׳ את בני ישראל מטומאתם מיהו ההיא פרישה לא דתיא לכלישת נדה דלא פדיש מינה אלא מתשמיש בלחוד שלא אסרו שוס קריב׳אלא בנדה טומאתה בלבד ונשע׳שהו׳יוצא לדרך התירי ה לו אפי׳ביוס וכתה מאי טעמא וסתו׳דרבנן ובמקו' מצוה לא גזר ♦ ויש עתי' אחדי׳ שהם מדקרה הזמן שהוא צריך לפרש ממנה כגון אבל בימי אבלו בין בתול ביןנשבת רמוןתשעה באב ויום הכיפירי׳ שהן לסוויןבתשמיש אלא- שאין צריכין הרחקה אחר' שהרי אדרו נאכל באמת אמוומוזגת לו את הכוס והצעת לו את המטה ומרחצת פניו ידיו ורגליו וכ״ש שהוא מות' לאכול עמו אפי׳ברערה ■אחת - וחשמעתא דכתונו׳פ' ׳ראשוןמשהע שהוא מותדת ליש! עמו׳במטה ♦ והדעת מכרעת שע״י דבר סוצץקאחר מיהו משוס לךלךאמתינן נזירא סחור סחו׳לכרת׳ לא תקרב מינעי לי׳לארחוקי שלא ישן עמה במטה כלל ♦ ויש אבלות אחרת שהוא אסורלהתיחד עס אשתו בלילה אלא שהוא ישן בין האנשי׳ואשתו ישנהביןהנשי׳כדתנייא הרי שהיתה כתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של מתן אב אמה של כלה המי סין אח המה להדר ואת החתן ו אס הכלה