Ḥiddushe halakhot / mahadura batra shel ha-gaʼon rabban shel ha-golah k[evod] mo[renu] ha-r[av] r[abbi] Shemuʼel Edels ... be-tseruf ḥiddushe halakhot shel hatano ... m[orenu] ṿe-[rabbenu] ha-r[av] r[abbi] Mosheh z[eker] ts[adiḳ] li-[vrakhah] r[oʼsh] m[etivta] ... Luvlin ... ṿe-nosef ʻalayṿ ezeh masekhtot ṿe-ḥiddushe aggadot shel ha-gaʼon m[orenu] ha-[rav] r[abbi] M[eʼir ha-n[izkar] l[eʻel be-ʻatsmo.

Samuel Eidels

Date:: 5556 [1796]

Credit: Ḥiddushe halakhot / mahadura batra shel ha-gaʼon rabban shel ha-golah k[evod] mo[renu] ha-r[av] r[abbi] Shemuʼel Edels ... be-tseruf ḥiddushe halakhot shel hatano ... m[orenu] ṿe-[rabbenu] ha-r[av] r[abbi] Mosheh z[eker] ts[adiḳ] li-[vrakhah] r[oʼsh] m[etivta] ... Luvlin ... ṿe-nosef ʻalayṿ ezeh masekhtot ṿe-ḥiddushe aggadot shel ha-gaʼon m[orenu] ha-[rav] r[abbi] M[eʼir ha-n[izkar] l[eʻel be-ʻatsmo. Source: Wellcome Collection.

37/106

1 חרושי הלכות מסכת בבא מציעא טו ע״ב בפרס״י והלכתא האי דפשיטא ליה דכי א״ל קני בהמה כו׳ עכ״ל נראה מפירושו הא דפרץ רבא חצר מהלכת לא קני היא מלתא דפסיקא ור״אודאי כמו דחש להך פירכא וש״ס קאמר לשנויי לודאי ר״א ס״ל דחצר מהלכת לא קני גס אס א״ל קני בהמה ט׳ אלא דהלכתא בכפות אס א״ל קני בהמה כו׳בהא הואפשיטאליה לר״אדדומיא דחצר הוא וקני ובכה״ג בכפות מבעיא ליה לר״א בלא א״ל קני בהמה ט׳ ^זא משוך בהמה כו׳ אי קני משוס חצר או לא וכן נראה לפרש הסוגיא מדברי הרא״ם שפסק גבי א״ל קני בהמה כו׳ לאס הבהמה כפותה דקט הכלי׳ מטעס חצר וגבי אס אילמשוך בהמה כו׳ ססק דגס בכפות הוה בעיא דלא איפשיטא כוי ע״ש אבל התוספת לא הבינו הסוגיא כן והקשו ואס תאמר אמאי נקט משוך כו׳ ע״ש ודו^ק: שם בתוספת בד״ה ולימא מר מעני כו׳ ויחלוקו בתופס כוי דהא רב חסדא כו׳ עכ״ל ומרב נחמן גופי׳ דקאמר לקמן בהדי׳ דטעמא הו* מסוס תופס כו׳ ליכא לאכותי מידי דאימא דר״א דס״ל דזכה מעני לעני לאו מסוס דס״ל בכ״מ דתופס לב״ח כו׳ דקנה חבירו דאימא הכא משוס מיגו הוא כמ״ס התוספת לקמן לרבי יוחנן אבל לססמוכח בהדי׳דרבחסדאס״ל דבתופס פליגי ומאן דס״ל דזכה היינו משוס דתופס לב״ח כו׳קנה ומיהו הא שכתבו עד דדחי ליה רב פפא דבמגו פליגי לאו אהאי מינו להכא דגבי מעני לעני אלא בתרימגו לאיתנהו מעשיר לעני וח^ק : דף ט ע^ב בתוספת בד׳ה משוך בהמה זו ט׳ כיון למשיכת הבהמה שהולכת מעצמה לא שייכ׳ בכלים כו׳ עייןבר״אש מיישב זה ג״כ לפי התירוץ של הלכתא בכפות פיהו היותר עיקר לומרדהתוספת כתבו זה לפי הס^ל לרבא קולס תירוץ לכפות גס י״ל שהתוספת מפרשים מ״ש והלכתא בכפות היינו ל*ל והלכתא כרבא לסבר גס גבי קני בהמה לא קני אלא לוקא היכי אמרינן לקר בכפות וצא כרי אליעזר למבעי׳ ליה גס גבי משח־דוקא ולקנות כליס אבל אי אמר קני בהמה פשיטא ליה לקני אפילו במהלכת א״כ התוספות כתבו זה כאן לרבי אליעזר אפילו לפי מה דאמר בגמרא והלכתא בכפות ולו״ק : כא״ד שמא מטעס חצר קני ובכסות כו׳ ויבא שהקשת חצר מהלכת היא ט׳ לא היה סבור שטעס שלו שפסיטא ליה שס מסוס לקני מטעם יוצרמה הוה ליה להקשות א״כ גס משוך ליקני להוי כאילו הוא שלו על לאח׳ הקניןא״כ גסשס ליקנימסוס חצר אדרבה ה״ל להקשות האמת לגס גבי קני בהמה אינו קונה מטעם חצר וק״ל : ד״ה ולימאמר מעני לעני כו׳אית ליה פ״ק לגיטין לפליגי בתופס לב״ח כו׳ ויש לדקדק אמאי אין מוכיח ממהדאמרינן בסמנך לרב נחמן גופיה סבר להגבהה לחבירולא קנימשוס להוי תופס לב״חכו׳ואס כן ע^כגס כאן פליגי נתופס לב״ח לאסאיתא שפליגיבמגו א׳יכצ״ל לס״ל לתופס צב״ח קנה ורב נחמן לא סבר כן וי^לנמ״ש התוספות לקמן דהא דפליגי בטעס מיגוואפ״ה ס״ל לתופס לב״חלא קנה אך לוקא במקום שאין שייךמיגו וא״כהוי אמינאשפיר לפליגילר׳ אליעזר סבר אמרינן מיגווא׳כ קנה אף שתופס לב״ח כיוןלאיכא מיגו ורבנן סבלי לאאמךינן מיגוואם כן אינו קנה גס מטעס שתופס לב״חולכך מייתי לאיה מפ״ק דגיטין דשסאיתא להדיאדלא נחלקו בזת כללודו״ק : <ב ברס״י ל״ה משוס ילה אתרבי לכתיב ונתן בידה וילה רשותא משמע ט׳ ר^צאחר שנתרבה חצי מאיזה ססוק שהיא אזמפרשינן לילה לכתוב היינו רשותה משמע ומזה הטעם מרב׳ אותו הכתוב לאין סברא לומר שהוא נגל כל הבלי׳תות לילה נלמד מהמצא תמצא או מונתן וק״ל : דף י ע״ב בתוספות בל״האי בעי לא כו׳ כיון שאין השומר יודע ט׳ ה״ל כחצר כו׳ עכ״ל ק״ק דמ״מ המקשה הכא ללא אסיק אדעתיה הךסבלא לבע״כעותיב ביהאלפי^ הכאאחצר אמאי לא תקשי הכא אמסני׳להסס להיה מושכו כו׳והא אין שליח לדבר עבירה ויש ליישב ולו^ק : דף יא בתוספות בל״הה^מ בקצר מ׳ ויש לומרלדוקא גבי גט דאית* בעל כרחו כו׳ עכ״ל נקטו משוס לאיתי׳ בע^כ למאי רבעי למימי הכי מעיקרא אבל הךסברהאידחילה לקמןוצ״ל ללוקאגביגט משוס דאיןחבין לאד© שלא בפניו כלמסיק לקמןוק״ל : בתוספות בל״ה דיצמא גזירת כו׳ בברייתא יציף לזכור ולבסוף שמח לא הזי שכחהכו׳ עכ״להי׳ט בעיר אבל בשדה האנמי הזה שכוח ולפיסבלסו מתניילהכא דוקא באינו עומד בצד סדיהואבל בעומד שס גלע טפי ולא זכתה צו שליהו לגזירת הכתוב הוא כן ואפשר צזמל לכוון לגדל׳ הכתוב הוא היינו דווקא גני שכחה ואין למילין ממנה במציאה: שס מקלסו מושכל כו׳היה לו להשאיל אולהשכי׳ בחליפין נו׳ עכ^ל דגגמ׳ דקאמרטובת הנאה אינה נקנית בחליפין ונתינה כתיב בהו היינו בפיחת המעשר גופייהוכדנאמר בהו נתינה אבלמקוקשל הפירות וודאי דאיכא לאוקמי בחליפין והאדלא תקשילהו לליקניבהו מקומן של הפילות במכר או במתנה די^׳ל דלא רצה למכור להן או ליסן להסמקרקעותיו כלום : דף יא פ״אגמר׳ מ״ס ילפינן מציאה מגט כי ואין להקשות לפ״זאמאי אמאי איצטרך המצא תמצא לרבות חצרה הא כבר נלמד מגט דחצרהוי בידהא״כ לענין ממון נמידי״ל דאי לאו המצא לא הויילפינן ממון מגט אך אחר שגס גבי ממון נלמד חצר מהמצא אזס״ל דלעני׳ שחצר יהיה נידה שפיר נלמד מגט כמודגבי גט הוו קצר כידה ה״ה לענין ממון ודו״ק : שם אמר קרא לא תשוב לקחתה לרבות שכחת העיר ט׳ ק״ק לפי׳רש״י לפ״ז מאי צריך להביא ראי׳ מתחלה כשאמר ומנאתימרא כו׳הא נופיה קשיא אמרת יכול לא יהא שכחה ונסיב ליה גמר׳ כי הלא זה אינו הוכחה כלום דאיכא להגיה בברייתא יכול יהיה שכחה אך עיקר הוכחה היא מפסוק לא תשוב כו׳א״כ ה״ל להוכיח בקיצור איך אתה אומר בשדה שכחה ולא בעיר הא נתיב לא תשיב ט׳ אלא לאו הכי קאמר ויש ליישב וק״ל : בתום׳ ד״הה״מבתצ׳ המשתמר׳ כן דהת׳ משמע דהוי בחצ׳ המשתמר׳ מדמיי׳ עלה דר* בר מנינאנו׳ דאין זה הונחה דאיכ׳למימר דהמקשןהבין לאיירי שעומד בביתו ואם ק זהו כמו חצר המשתמרת דליתי למלוה בביתו וגס אינו משתמר ע״כ איט קונה לו חצירו גס יש לדקדק דקוסיאזאת אין שוס שייכות כאן דשס בגמרא עצמה היו יכולין להקשות מאי מתרץדליתה למלוהבחצר הלא גס רני יוסי איירי באינו עומד אצלם שאמר קונה לו שלא מדעתו מיהו זה יש ליישב דסס אין להקשות כלום דאיכא למימר דכ״ש קונה שלא מדעתו היינו אף מאינו מתכוון לקנותו אבל עכ״פ בעינן עומד אצלה בשעת קנין לכן הקשו מכאן דמשמעדלברירני יוסי הס אף באינו עומד אצלו כלל דהרי מקשי מ״ר יוסי על שמואל לאמי בעומד אצלו דווקא אס כן אינו מתרץ התרצן כלוסמ״ש דליתי למלוה ובזה מיושב גס קושיא הראשונה דע^כ לומר דהגמראשס מפרש דברי רבי יוסי דאיירי בעומד אצלו גס כן אף שהוא מםתמר<ואםכן מה מקשה על משכן ביד הגרדילמא שס איירי באינו משתמרת אלא וודאי שגס במסנן איירי במשתמרת ומתרץ דאינו עומד המלוה סס גני המשכן אס כן קשה הלא אינו מתרץ כלום דלא בעינן עומד אצלו במשמרת ודברי ר״י הס באינו עומד כללודו״ק : ע״ב גמר׳ היי גט לדעת אחרת מקנה אותס כו׳וק״ק איך תלוי קושיא בלרב פפאהלא בלא זאת היה יכול להקשות דעכ״פבמשתמרת לא בעינן עומד בצידו אס כן למה אמר עולא בעומדת בצד ביתה דהיינו מסתמ׳ אלא ע״כ צריך לתרץ כמו שתירצו התוספות לעיל-דשאני גט דבעל נרחה אס כן קושיא זו אינה כלום דאיכא לתרץ הכי וים ליישב דזה לא ידע המקשן כיון דאיכא תרתי לטיבותא שהיא משתמרת וגס דעת^חרת מקנה אותה שפיר ים סברא לומרדלא בעינן עומד בצדה ויש עוד ליישב ודו״ק : דף יב בד״ה גבי מתנה כו׳ הלכך בעינן דעת אחרת מקנה אותן עכ״ל כ״ה בכל פירושים הישנים ובדפוסו׳ חדסיס הגיהו הלכך בעינן חצר המשתמרת עכ״ל וכ׳ה בדברי התוספות והיינו הך דרינ״חדאוקמאנמשתמרתוכבר כתבנו במ״ק דים לדקדק מאיזה טעם קונה אף במסתמרת במציאה באינו עומד בצד שדיהו כיון לשליחות לינא כו׳ ע״ש והנראה לקייס פי׳ הישנים דבמציאה בונשתמרת נמי בעומד בצד שדהו כיון לשליחות ליכא וההוא דריב״חאיכא לאוקמא במתנה לדעת אחרת מקנה אותן ואפי' באינה משתמרת ומיהו התו׳ צא כי^כ:!א דבמציאה גמי במשתמר׳ מיהת לא בעו עומד בצד סדיהו וי״ל לדבריהם דשייך שליחות גס במציאה ומיהו כיון דליכא דעת אחרת מקנה בעי להיות משתמרת ע״י שליח ודו״ק : ^ב בתוספות בד״ה במגביה מציאהכו׳וי״לדהתס כו׳בנקב מרגליות עכ״ל מיהו הנא ניחא ציה למימ׳ במגביה מציאה כו׳ דבסתס עבדים איירי ולא בעי למימרדהת'משני כרב פפא וההיא למציאתו לבעל הבית בששכרו ללקוט מציאות דא״כ מתגי׳ דהכא נמימיתרצ׳ בפשיטו׳ בשכרו סתס דמציאת סלו וק״ל : דף יב ע״א תוספות ד״האא״כ דאורייתא כו׳ וי^ל דמדרבנן אין סברא שיתקנו שתי זכיות עיי׳ בח״ש ובחידושי הלכות ולדידי נראה לו׳ דמ״ס התוספות דאין סברא לומר שיתקנו שת־ זכיות משוס דאין צורך היהלהס לתקן סהוא יזכה לעצמו ואח״כ יזכה אביו ממנו אמאי צא תקנו בקיצור זכיות הבן יהיה לאביו דהרי תקנה שלהס היה בסתם שהקטן יזכה אלא וודאי דבאמת תיקנו הכי כשיזכה קטן יהיה לאביו גפי דברי ר' יוחנן לא היה יכול לתקן בקיצר כשיזכה קטן היה לאביו נ 3] ח דצפעמים

Licence and re-use

Contents