Ḥiddushe halakhot / mahadura batra shel ha-gaʼon rabban shel ha-golah k[evod] mo[renu] ha-r[av] r[abbi] Shemuʼel Edels ... be-tseruf ḥiddushe halakhot shel hatano ... m[orenu] ṿe-[rabbenu] ha-r[av] r[abbi] Mosheh z[eker] ts[adiḳ] li-[vrakhah] r[oʼsh] m[etivta] ... Luvlin ... ṿe-nosef ʻalayṿ ezeh masekhtot ṿe-ḥiddushe aggadot shel ha-gaʼon m[orenu] ha-[rav] r[abbi] M[eʼir ha-n[izkar] l[eʻel be-ʻatsmo.

  • Samuel Eidels
Date:
5556 [1796]
Catalogue details

Licence: Public Domain Mark

Credit: Ḥiddushe halakhot / mahadura batra shel ha-gaʼon rabban shel ha-golah k[evod] mo[renu] ha-r[av] r[abbi] Shemuʼel Edels ... be-tseruf ḥiddushe halakhot shel hatano ... m[orenu] ṿe-[rabbenu] ha-r[av] r[abbi] Mosheh z[eker] ts[adiḳ] li-[vrakhah] r[oʼsh] m[etivta] ... Luvlin ... ṿe-nosef ʻalayṿ ezeh masekhtot ṿe-ḥiddushe aggadot shel ha-gaʼon m[orenu] ha-[rav] r[abbi] M[eʼir ha-n[izkar] l[eʻel be-ʻatsmo. Source: Wellcome Collection.

    9/106
    הרושי הלכות מסכת ככא קמא א ארבע אבות נזיקין פרק ראשון דף ב בפי׳ רס״י 3ד״ה לא הרי שור כו׳ משוס לתו לא ה״מ למיתני ולא זה וזה כי עכ״ל והתנא בעי למיתכי הכי לאשמועינן דאפי׳ חדא מתרתי דלא פרכינן כמ״ס התיס׳ ליכא למילף משום דאיכא ^כה מעולה ולא זה וזה שים בה רוח חיים כו׳ ובהא לא מתרצא 7מ״מ ליתני בור קודם שור נמ״ש התוה׳ והוא מפורש במ״ק : תוספות בד״ה השור והבור כו׳ לפי שרחוק כ^כ ושנאו כהדר לא נו׳ עכ״ל ק״ק דמה״ט דמבעה רחוק כ״כ ואין לחוש על קדר הפרשה להקדים נמי מבעה קודם בור לשנאו כהדר לא הריכו׳ וים ליישב דאם יקדים מבעה קודם בור כקדר לא הרי כו׳ יקדים מני הבער קודם בור כקדר נא הרי כר וזהו שלא כקדר הפרשה דהא בור קודם אם כסדר הפרשה ; בד׳ר, לא הרי השור ואין פרושו וכו' דהתס פי׳ אין חומרא כר עכ״ל אין ר״ל 7בכ״מ הוי פירושו אין חומרא וכו׳ דודאי מציט ק״ו לקולא ואז יהיה לא ראי כו׳ אין קולא של זה כקולא של זה כו׳ אלא דר״ל בק״ו כי הנא דבעי למילף לחומרא לא יהיה פי' לא ראי כר כי הכא דקאמר לא הרי כוי דהיינו לא הרי קולת המלננד שהוא השור שכוונתו להזיק כקולת הלמד שהוא מבעה שאין כוונתו להזיק ואין ללמוד מבעה משור לחומרא כמו שפי' הש״ס ובמקומות אחרים כשבא ללמוד נמי חומרא ק^נר לא ראי חמנרת הלמד כחומר׳ המלמד וקאמרו דשינהכאןהש״ק כו׳ר^ל דודאי במתניתין דלא הזכיר החומרות יש לפרש נמי כמקומו׳ אחרים לא הרי חומרות השור שאין הנאה להזיקו כחומרת מבע׳ שיש הנאה להזיקו אבל הש״ס לא פי׳ כן אלא לא הרי קולת השור שכוונתו כו׳ והיינו משוס הסיפא בלא זה וזה שים בהן רוח חיים כו׳ שהזכיר המלמד תחילה שאין קולתו כקולת האם שאין בו רוח חיים * ולכך פי׳ הש״ס רישא דלא השור כו׳ נמי כן . וכל זה מפורש בפי׳ רש״י לקמן ע״ש ומיהו ים לדקדק אמהניתין אמאי לא התחיל באין חומר גס בסיפא אין הרי חומר אם דאין בו רוח חיים כחומר זה וזה דים בהן רוח חיים וי״לדסתח תנא בזה וזה שים בהן רוח חיים דמני׳הו סליק ולא הרי שור כהרי מבעה כו׳ וכן דרך תנא דבמה דסליק פתח וק״ל : כד*ד, ולר״א אמאי כו' וי״ל דה״פ משוס מאי וכו׳ אבל אס החרה וכו׳ מה שיש לדקדק בזה עיין בחדושים על דבריהם פ׳ כלל גדונ : בד״ה הך דהוה במשכן חשיבא כוי ובא לאפוקיכמה מלאכו׳ שלא היו חשובין כו׳עכ״ל מדברי פסקי התוקפות נראה לפרש דבריהם לפי גרקא זו דלא בא :יא לאפוק׳ שלא היו השובין גס שלא היו במשכן מקרי שפיר אב ודקאמר הך דהוו במשכן חשיבא קרי אב לאו דוקא דהוו במשכן אלא משוס קיפא נקט לה גס שהיה במשכן אס אינה חשיבא לא מקרי אב ולא משמע כן וק״ל : דף כ ע״א תו׳ ד'ה ולא הרי שור וכו׳ ונינה כאן הש״ש וכו׳ משוס דהזכיר החמור תחילה לא זה וזה וכו׳ זהמתניתין גופא ניחא צהזניד כך משוס כיון דבור נזכר בכתוב 'תחילה דרר להקשות מן הקודם על המאוחר דלכתוב הראשון דהיינו בור ולא לכתוב מבעה אחר כך אבל על הש״קא־ן לתק כן דמנ״ל צש״ק שהמשנה נקט כך להקשות מן הקודם על המאוחר דלמא יותר ניחא ליה למשנה למנקט כסדר שאר מקומות שבס״ס דלא ראי זה היינו-החומרא שאינו לפי קדר הכתובים בתורה ודו״ק : ע״ב מ״ם קרן דכוונתו להזיק כו׳ ולעיל התחיל למיבעי אי תולדותיהן לא כיוצא בהן אין להקשות שסותר לקושיא זו שהקשה כאן מ״ש קרן דלעיל סבר דאיכא למימר כיון שאינו מפורש בתורה אף אס דומה לאב מ״מ גזירת הכתוב שלא יהיה כיוצא בו אבל עכשיו הקשה לדברי רב פפא שסבר שים תולדות כיוצא בהן שאין מפורסין בקרא א״כ גס תולדת דקרן יהיה כיוצא בו וק״ל ; שם אלא תולדת דקרן כקרן וכו׳ ק״ק א״כ לענין מה פתח הכתוב בנגיפה לומר שנגיפה הוא נגיחה הא צענין דינא באמ׳שוין הס נגיפה בנוף לנגיחה בקרן אף אס הייתי אומר דהיינו נגיפת הגוף אס כן אין כאן טעות לענין הדין וים ל״שב דאי לא סייס בנגיחה וה״א דהתור׳ בא להורות הן נגיחה הן נגיפה כולן חייבין והזכיר א' גבי אדס וא׳ גבי בהמה ולא הוה ידעינן דמועד לאדס הוו מועד לבהמה דאי משוס דהזכיר גבי אדס כך וגבי בהמה כך אי הוה איפכא הוה תיקשה לן ג״כ הכי אבל כיון ספתח בנגיפה ובא אחר כך להראות שנגיפה היינו נגיחה בקרן אס כן ספיר קשה למה הזכיר נגיחת הקרן בלשון נגיפה אלא ללמדינו דמועד לאדם הוי מועד לבהמה וק״ל מהר״ס נרו : דף ג ע״ב בתוספות בד״ה לא ראי הקרן וכו׳ שבקל היה יכול לשמור כו׳ עכ״ל דרב יהודא נמי ודאי אסיק אדעתיה דההו׳ לבעי למיגמר מיניה נקיט ברישא כפי׳ רש׳י דמוכח כן מסיפא דמתניתין וא׳כ ע״כ דאיכא איזה סברא להחמיר באין הנאה וכן באין מתטון וכמ״ש התוספו׳ והמקשה דפריך ולאו ק״ו הוא כו׳ ר״ל דהסברא נותנת כהיפך ופריך הכי אטעמא בחרא וה״ה אטעמא קמא כפירש״י ולמאי דמשני איצטרךסד״א מ״ד אעבד ואמה כו׳ה״ה נ׳ל דאיכא למימר הכי אטעמא קמא דאף על גב דהנאה ים בהיזק א״ה פטירי כדאמרינן בעלמא דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ומיהו שמא יקניטנו רבו לא שייך כ^כ ביש הנאה ורב אשי לא דקי ליה אלא בתרא וק׳ל : דף נ ע״א ברש״י ד״ה אידי ואידי כו׳ הא האי אתי להיכי דמכליקרנא כו׳לפי דברי רש״ינראה לפרשבסוגיא להלכה דתמידבמקוס שהייתי אומר תחייהו אתו אחדא או אשן או ארגל ואיצטרך למכתוב תרוי׳הו דלא תיתי למיטעי ממילא כשהבריית׳ מפרש ומביא ראיה דלא אתל תרוייהו אחד רק חדא קאי אשן וחדא ארגל אז מקשה הש״ס כיון דה״א למטעי גבי זה דלהכי ס״ד דאצטרך חרווי׳הו השתא שאין כאן אלא חדא א״כ מנ״ל דלמא הוא כך כזהו ס״ל ולפי׳ מתחילה אמר אידי ואידי אשן וחד אתי להיכא דמכליא וחד ללא כליא קרנא שפיר מקשה אחר כך השתא דחד קאי ארגל א״כ דלמא האמת הוא כן גבי שן כדהוי ס^ד ומתרץ דומיא דרגל דהא גבי רגל מעולם לא הוה ס״ד שיש איזה דבר למיטעי גבי רגל שים חילוק בין מכליא קרנא ללא מכליא קרנא וז״ם רש״י דהא לא כתיב וביער ר׳ל דהא לא נזכר שס שוס דבר שהייתי אומר דאיכ׳ למיטעי וכו׳ ואחר כך גבי וביער הדבר הוא כהיפך דאיכא למיטעי אידי ואילי ארגל וכוי ובזה מתורץ ג׳כ למה לא הזכיר הס״ס כלל להקשות גבי קרן אימא דוקא דכליא קרנא גם אין שייך לתרץ דומיא דשן ורגל דהא לא הוזכר בשום פסוק יחד ולפ״ז מיושב ודו״ק : תום׳ ד״ה והא דמכליא קרנא וא״ת וכו׳ וי״ל דר״א דוקא דשלוח שלוח כו׳ לפי דברי התוספות דלשון ושלח משמע דוק׳ 7לא מכליא קרנא יש לדקדק כדמקשי גבי וביער הא לאו הכי בננאי מוקמת לה הא איכא לתרץ דאי לאו כאשר יבער תרווי׳הו ארגל ושילח היינו רגל וביער אתי למימר דדוקא רגל דמכליא קרנא * וליכא להקשות א״כ לא לכתוב ושלח רק וביער לחוד י^ל דלא הוה ידעינן פי׳ של וביער אי קאי ארגל או אשן להכי כתיב ושלח היינו רגל כדכתיב משלחי רגל ואח״כ וביער לפרש דהיינו לוקא מכליא קרנא . וכן בכלל ים להקשות כאן הן #ש״י והן אתיספות מאי קושיא לכתוב ושלח לבד הא י״ל דאי הוה כתיב ושלח לבד לא הוי * מפורש לן דקאי אשן להכי כתיב וביער דהיינו שן ושילח היינו לפרש אפילו לא מכליא קרנא . מיהו כאן יש ליישב דאס כן ה׳ל לכתוב וביער בראשונה שמפורש בו שן ואחר כך ושלח ללמדינו אפילו בלא מכליא קרנא . אך בסמוך קשה ויש ליישב דאי ה״א לספוקי אי וביער קאי אשן או ארגל א״כ השתא דכתיב נמי ושלח דהיינו רגל אכתי אימא דביער דהיינו שן ודו״ק : ד״ה איצטרך כו׳ והלא בלא אשר יבער מוקמי וביער לשן ורגל ט׳ ר״ל אי לא כתבא כאשר יבעל א״כ איכא לספוקי אי וביע׳ קאי ארגל או אשן א״כ שקוליס הס ויבואו שניהס ודו״ק ; ד״ה לא עשר כתיב כו׳ דסתס בור עמוק הרבה כו׳ דברי מהר״ם אינן מובנים בהקושיותשכתב שס וגס בחידושי הלכו׳ הקשה מה שהקשה ובעיני אין כאן שוס קושיא דולאי סתס בור עמוק הרבה אך םל־א בא הכתו׳ לסחוס כמה יהיה עמוק ממילא אמרינן מן עשרה בכלל ולמעלה נקרא בור מיהו עכ״פ אינו נקרא מפורש בקרא לההיח עשרה שיהיה נקרא אב בשביל זה וע״ז מקשה סוף סוף לא עשר כתיב וק״ל : ע״ב לפטרו בר׳ה כו׳ עיין בקדושי הלכות מה שהקש׳ ומה שתירץ וכן הקשה מהרש״ל ומתרץ תירץ אחר והוא דחוק גס תירץ נ ג ] א השני